תביעת תלויים ועזבון ע"פ חוק הפלת"ד

פתח דבר

א.       רקע

דוד אטיאס ז"ל (להלן: "המנוח") יליד 15.12.61,  מצא את מותו בתאונת דרכים מיום 3.4.02.  במועד התאונה היה נשוי לתובעת 2, (להלן "סיגל") ילידת 31.1.72 והתגורר עמה ועם בנם המשותף, התובע 3 (להלן: "תמיר") יליד 19.7.01. למנוח 2 ילדים שהיו קטינים בעת התאונה מנישואים קודמים לגב' הדסה אטיאס. התובע מס' 4, (להלן: "אסף") יליד 26.5.85. והתובעת מס' 5 (להלן: "שני") ילידת 15.12.88.

אמו של המנוח, התובעת מס' 6 (להלן: "הגב' מרסל") תובעת דמי תמיכה שנהג לשלם לה, לטענתה.

תביעת אסף ושני הוגשה מלכתחילה בת.א. 6507/03 בבית משפט השלום בחיפה. בהחלטתי מיום 10.6.03 הוריתי על איחוד הדיון בתביעות וקבעתי שידונו בפני. תביעת אסף ושני, אליה הצטרפה הגב' מרסל כתובעת, מתבררת בת.א. 890/03.

המנוח היה רואה חשבון במקצועו וניהל משרד רו"ח בקרית ביאליק. לטענת התובעים, מלבד עיסוקו כרואה חשבון היה איש עסקים בעל מניות בחברות שונות ובעל נכסי דלא ניידי.

התביעה היא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"(.

פסק הדין יעסוק בגובה הנזק, ביחסים שבין עזבון המנוח והתובעים סיגל ותמיר בת.א. 394/02  לבין התביעה של אסף, שני והגב' מרסל בת.א 890/03, ובמספר שאלות שהעלו הצדדים גבי דרך החישוב.

ב.       חלוקת העזבון

במחלוקת שבין סיגל האלמנה לבין אסף ושני, הילדים מנישואים קודמים, נקבע ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורי משפחה בע"מ 656/04 סיגל אטיאס נ. אסף אטיאס מיום 18.12.05 שסיגל אינה יורשת את עזבון המנוח. צו הירושה קבע חלוקה שווה לעזבונו של המנוח בין ילדיו אסף שני ותמיר.

נדחתה התנגדות סיגל, האלמנה, למתן צו ירושה, ולא נתקבלה טענתה כי היא זכאית לרשת מחצית מעזבונו מחמת היותה אשתו עובר למותו.

הערעור עסק בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ר. ברגמן) ובחן את הסכם יחסי הממון שנערך בין המנוח לסיגל. נקבע שלפי הוראות הסכם יחסי הממון נשללה זכותה של סיגל להנות מעזבונו.

אין צורך שאתייחס בפסק דין לדעות השונות שפורטו ע"י ס. הנשיא פיזם והשופטת שטמר על היחס שבין חוק הירושה וחוק יחסי ממון כי אינם נוגעים לענייננו.

בכל מקרה, אין בשלילת זכותה של סיגל כיורשת לפגוע בזכותה כתלויה.

ג.       תביעת אסף ושני כתלויים במנוח

אסף ושני קבלו דמי מזונות מהמנוח ואחר כך מקופת העזבון, ששולמו להם על פי הסכם הגירושין נ/4, שנעשה בין המנוח ואמם הדסה אטיאס. בהסכם נקבע סכום של 2,000 ש"ח לכל ילד עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18 (סעיף 6.1) בסעיף 6.3 נקבע כי סכום המזונות יהיה צמוד למדד יוקר המחיה, כשהבסיס יהיה המדד שפורסם ב- 15.4.97, בנוסף היה המנוח אמור לשלם הוצאות רפואיות חריגות, מחצית אגרת חינוך וכיוצ"ב, כמתואר בסעיף 6.4.

במועד עדותה של הדסה אטיאס ב- 23.9.04 הגיע סכום המזונות  ל- 5,200 ש"ח עבור 2 הילדים. משוערך ליום פסק הדין יעמוד הסכום לצורך חישוב על 5,864 ש"ח, ולכל ילד 2,932 ש"ח.

אין מחלוקת שדמי המזונות שולמו כסדרם, ואחרי מותו של המנוח שולמו מקופת העזבון.

אסף ושני אינם תובעים בתביעה כתלויים את סכום המזונות ששולם להם כסדרם, אלא את סכומי התלות הנוספים מעבר למזונות. נטען כי יש לקבוע שכל אחד מהם נתמך בפועל על ידי המנוח  בנוסף  לסכומים  ששולמו להם כמזונות על פי הסכם הגירושין, בסכום של לפחות 1,950 ש"ח לחודש. כמו כן השתתף המנוח ברכישות שונות בתשלומים אותם נהג לשלם, מדי פעם, בסכום ממוצע של כ- 1,000 ש"ח לחודש הכוללים שיעורי נהיגה, מכשירי חשמל, שיעורים פרטיים, נופשונים בארץ ובחו"ל ומתנות ליום הולדת.

לטענת אסף ושני, למרות שבהסכם הגירושין נקבע שזכותם למזונות מסתיימת בגיל 18, תלותם במנוח צריכה להיות מחושבת עד גיל 24.  במעמדו הסוציו - אקונומי של המנוח היה מממן להם גם לימודים גבוהים במוסדות פרטיים, שכר דירה, רכב וכיוצ"ב. אסף ושני תובעים את התלות בסך 5,530 ש"ח בממוצע לחודש ולכל אחד מהם. תלותם, לטענתם, בשיעור מלא.

התובעים סיגל ותמיר שוללים את טענות אסף ושני גבי תלותם במנוח. לטענתם, הסכם הגירושין שנעשה בין המנוח לגרושתו, קבע תשלום מזונות. סכום המזונות אמנם שולם ע"י העזבון כסדרו, וכפי שהעידה גרושתו, המנוח שילם מזונות כסדרם, ואין מקום לתביעתם כתלויים.